מטבעות לשון לתעודה - המקף

מטבעות לשון לתעודה

יִשַּׁר כּוֹחַ
'כל הכבוד' (ברכת שבח וחיזוק)

למשל: מסיבת הסיום הייתה נהדרת. יישר כוחכם!

מקורו של המטבע בספרות חז"ל.
במדרש על הכתוב "וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ 
עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות לד, א) 
שואלים מניין לנו שהסכים הקדוש ברוך 
הוא לשבירת הלוחות בידי משה,
כלומר איך אנו יודעים שהדבר היה מקובל עליו.
והתשובה: "דכתיב 'אשר שברת',
ואמר ריש לקיש: יישר כוחך ששברת" (בבלי שבת פז ע"א ועוד).
 כלומר מילית השעבוד אֲשֶׁר נדרשת כאן כפועל המציין חיזוק ואישור.

כֹּה לֶחָי
'כל הכבוד', 'ברכותיי' (ברכת שבח וחיזוק) 
למשל: כתבת דברים חשובים ואמיצים. הזדהיתי כמעט עם כל מילה. כה לחי!

ההסבר הדקדוקי יפה הוא,

אך עדיין נותרת שאלת המשמעות של כֹּה לֶחָי.

פרשנים  ראו במילים כֹּה לֶחָי דברי ברכה, מעין 'כך לחיים',
כלומר 'כך יהיה לך כל ימי חייך'.

הצעה אחרת קשרה בין המילים כֹּה לֶחָי לצירוף כָּעֵת חַיָּה (בראשית יח, י, יד; מלכים ב ד טו, טז),
ולפי הבנה דומה של המילה חַיָּה פירשו כאן 'כך בשנה הבאה',
'כן תזכה לשנה הבאה'.

(מתוך: אתר האקדמיה ללשון)

על מקף וקו מפריד
 מקף 

המקף קצר, אין רווח לפניו ואחריו, 

ומקומו המקובל בדפוסים בגובה השורה, 

למשל: שיתופי־פעולה.

שמים מקף בעיקר בצירופים בעלי תחיליות דוגמת אי־ודאות, דו־משמעות,

 ויש המשתמשים בו גם לצירופים אחרים, כגון כתבי־יד, יום־יום. 

שמים מקף ברצף שיש בו שני סוגי גופנים, 

כגון אותיות ומספרים: הכנס ה־15, המאה ה־12.

יש המשתמשים במקף בשמות המורכבים 

משתי תיבות, כגון בת־אל, בן־יהודה, תל־אביב. 

קו מפריד

הקו המפריד ארוך, יש רווח לפניו ואחריו, 

ומקומו באמצע השורה, למשל: שיתופי פעולה – סיכוי או סיכון.

הקו המפריד משמש לציון הפרדה יתרה 

בין חלקים במשפט או בכותרות; לעיתים 

הוא בא במקום פסיק,
לעיתים במקום נקודתיים, לעיתים במקום סוגריים.