עוד ניבים וביטויים - עבודת האדמה הניבה...
קרקע
פורייה – בסיס
נוח להיווצרות או להתרבות של תופעה מסוימת.
קרקע
בתולה – קרקע
שלא עובדה מעולם.
הכשיר
את הקרקע – עָרַךְ
הכנות לקראת שינוי או פעולה – בעיקר בקרב הגורמים הקשורים לעניין.
נסתחפה
שדהו – הורע
מזלו, נגרם לו נזק כבד שאי אפשר לתקנו (על פי משנה כתובות א, ו).
הולך
בתלם – תלם
הוא חריץ ישר שהמחרשה עושה באדמה. התקבע הצירוף 'הולך בתלם' לציון אדם הנוהג על פי
מוסכמות החברה.
נשא
בעול – עול
הוא מוט כבד המונח על צוואר הבהמה ומחבר אליה את המחרשה. בהשאלה עול הוא עמל, סבל וצער.
כיום משתמשים בצירוף 'נָשָׂא בעול' או 'מָשַׁךְ בעול' במשמעות 'עשה את העבודה המוטלת
עליו', 'מילא חובתו כראוי'.
זָרַע
אל קוצים – מקור
הביטוי בירמיהו ד, ג: "נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים".
הנביא קורא לעם לחרוש את השדה לפני הזריעה, ולא לזרוע באדמה מלאה קוצים שבה התבואה
אינה עולה יפה. כיום משמש הביטוי 'זרע אל קוצים' במשמעות טרח לחינם, עמלו היה לשווא.
שומר
רוח לא יזרע ורואה בעבים לא יקצור – פתגם ממגילת קהלת (יא, ד) המותח ביקורת על מי שנוקט זהירות מופרזת
ונמנע מעשייה בשל חששות שווא.
בקצירת
האומר – בקיצור,
בלי להאריך בדברים.
לא תחסום
שור בדישו – דיש
הוא מלאכת הפרדת גרגירי התבואה מן השיבולים. בשעת הדיש היה השור אוכל לעתים מן התבואה,
וכדי למנוע צער בעלי חיים אסרה התורה לשים מחסום לפיו בעת עבודתו (דברים כה, ד). בשיח
הציבורי הביטוי משמש לעתים לתיאור טובות הנאה שמקבלים עובדים במקומות עבודה מסוימים.
כמוץ
ברוח, כמוץ לפני רוח – משל
לדבר בן־חלוף (ישעיהו יז, יג; תהלים לה, ה). מוץ הוא הקליפה הדקה העוטפת את גרגירי
הדגן. לאחר הדיש מפרידים בין חלקי התבואה על ידי זרייתם – העפתם מעלה באמצעות מִזְרֶה
(מעין קילשון עץ). בזרייה נופלים ראשונה הגרגירים הכבדים, ואילו המוץ – הקל ביותר
– מתפזר הרחק עם הרוח.
מה לתבן
את הבר – מה
לשני דברים אלו יחד? (טפל עם עיקר, רע עם טוב וכדומה). תבן הוא הקש שנקצץ בדיש, ובר
הוא התבואה, גרגירי הדגן. לסלק את מה שאינו רצוי.
רחיים
בצווארו – יש
עליו נטל כבד – בייחוד בהקשר של פרנסת המשפחה.
טחן
קמח טחון – אמר
דברים ידועים, חזר על דברי אחרים.
עובד
אדמתו ישבע לחם – פתגם
בשבח העבודה והחריצות המופיע פעמיים בספר משלי (יב, יא; כח, יט).
פתגמים
קרובים: "אם אין אדם חורש בימות החמה –מה יאכל בימות הגשמים?" (על
פי ילקוט שמעוני לפסוק זה), "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית
ג, יט), "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ" (תהלים קכו,
ה).
