שיעור ראשון - הכרות
אקרוסטיכון עם השם שלי
אקרוסטיכון לתשפ"ג
עיצבנו זאת בכרטיס ברכה למשפחה.
תהא שנה פשוט גדולה של...
בריאות, אושר, שמחה, צחוק, שפע, שלווה, פרנסה, ביטחון וצמיחה.
 |
הגפן,
על ענפיה ופירותיה, משמשת בשלל הקשרים במסורת היהודית –
היא נמנית בשבעת המינים
שנשתבחה בם ארץ ישראל ואפשר למצוא אותה גם בין קישוטי הסוכה.
לכבוד החג האקדמיה ללשון, הכנה לכם מילון קצרצר לחלקי הגפן שאולי לא הכרתם.
קְנוֹקֶנֶת היא איבר האחיזה של הגפן – מין ענף דק
ומסתלסל (כמו בצמחים מטפסים אחרים)
הנאחז בחוטי ההדליה או בענפי הגפן האחרים.
שָׂרִיג (ברבים: שָׂרִיגִים) הוא ענף ירוק הנושא את האשכולות או הקנוקנות.
זְמוֹרָה היא שָׂריג גפן (ענף) מעוצה (כלומר מעובה ועֵצי). את רוב הזמורות נוהגים לזמור (כלומר לגזום) לקראת סוף הקיץ. מכאן גם שם הכלי מַזְמֵרָה!
כָּתֵף ונָטֵף הם חלקים באשכול – כתף הוא חלק הדומה לכתף ונטף הוא הקצה התחתון של האשכול.
שִׁזְרָה היא הציר המרכזי והמעובה של האשכול.
זַג הוא שמה של קליפת העֵינָב (גזרו ושמרו
לתשבצים).
מקור השם:
השֵם "תשרי" פירושו התחלה במקור, באכדית (Teshritu).
מקור נוסף לשם הוא שמו הבבלי "תשירו" שפירושו: ראשית
ובדומה השם בארמית "תשריתו" , שפירשו התחלה.
חודש תשרי הוא החודש הראשון בשנה לפי הלוח העברי (בשונה מן הלוח הקדום הנזכר בתורה).
זמן ומועד:
מניין הימים בחודש תשרי הוא 30 יום והוא תמיד חל בסתיו, במקביל לחודשים ספטמבר-אוקטובר של השנה האזרחית.
החודש המערבי המקביל לו נקרא "תשרין".
ראש השנה, המציין את תחילתה של שנה חדשה, חל בתאריך א' בתשרי (היום הראשון בחודש הראשון בלוח).
על פי הלוח העברי, היום מתחיל עם שקיעת השמש (או כאשר שלושה כוכבים נגלים בשמים) ולא בחצות הליל.
מן המקורות:
"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן--זִכְרוֹן תְּרוּעָה,
מִקְרָא-קֹדֶש (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק 24 )
בתורה נקרא תשרי "החודש השביעי", שכן הוא שביעי למניין החודשים ליציאת מצרים - מניסן,
והראשון לחודשי השנה "בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זיכרון תרועה מקרא קודש" (ויקרא כג: כד ).
בנביאים נקרא תשרי "ירח האיתנים". בירח האיתנים בחג, הוא החודש השביעי" (מלכים א' ח: 2)
על פי חז"ל, בחודש תשרי ברא אלוהים את העולם ואת איתני הטבע ומכאן גם השם.
ככל הנראה, הסיבה לשם נעוצה בעובדה שבחודש זה מתחילים הנהרות (איתנים) לעלות על גדותיהם.
בלוח החקלאי העברי הקדום – אשר נמצא בחפירות גזר נקרא תשרי "ירח האסיף".
תשרי גם מכונה "מלך החודשים" מפני שחלים בו חגים רבים, ומהיותו חודש מלא של שלושים יום.
חגים ומועדים:
חודש תשרי הוא החודש העברי שבו מתקיים המספר הרב ביותר של חגים, ימי חול המועד וצומות:
ראש השנה, עשרת ימי תשובה, צום גדליה, יום כיפור, סוכות, (שבתוכו גם הושענא רבא), שמיני עצרת ושמחת תורה.
מזל החודש: מאזניים
המאזניים מהווים סמל למאזני הצדק בהם נמדדים ונשקלים המעשים הטובים וחטאי הבריות,
אשר ביום הדין ידונו לכף זכות או לכף חובה. אדם שוקל מעשיו ועושה חשבון נפש (עורך מאזן שנתי).
עוד מסמלים המאזניים, את האיזון בין הלילה והיום (אורך היום ואורך הלילה) החל בתקופה זו.
תופעות טבע:
בחודש תשרי מתאזנים היום והלילה (בחודשי הקיץ היום ארוך יותר מהלילה ובחודשי החורף הלילה ארוך יותר מהיום).
22 בספטמבר - שוויון בין היום ללילה.
בתאריך 22 בספטמבר אורך היום והלילה משתווים, ומרגע זה ואילך הלילות מתארכים והימים מתקצרים.
אחריות
המילה אַחֲרָיוּת היא מילה מדהימה
כמו כל השפה העברית.
ראשית היא מתחיל ב- א ומסתיימת ב- ת,
והכוונה היא שכשמישהו לוקח אחריות,
היא צריכה להיות כוללת מההתחלה ועד הסוף.
שנית, המילה אחריות היא מילה במשמעות מצטברת, כלומר :
א- הכוונה היא לאני,
קודם כל אני צריך לקחת אחריות על עצמי.
אח- לאחר שלקחתי אחריות על עצמי אני יכול לקחת אחריות על אחי הכוונה למעגל הקרוב אלי.
אחר- השלב הבא הוא לקיחת אחריות על האחר - והכוונה היא לכל אדם.
אחרַי- ברגע שלקחתי אחריות על שלשת המעגלים הראשונים אני יכול להוביל אחרַי.
אחריו- אמונה.
ולבסוף...
אחריות
מה שעוד לומדים מהמילה המדהימה הזו היא שיש חשיבות לסדר:
אדם אינו יכול להיות אחראי על אחר
לפני שהוא אחראי על עצמו.
חג הסוכות נקרא גם חג האסיף
כמה מילים
ישנן בשפה העברית,
המתארות
אסיף או קטיף?
אסיף - פירושו כינוס היבולים לאחסון
לאחר עיבודם הראשוני בגורן (דיש) וביקב (דריכה).
הפעולות החקלאיות היו חלק בלתי נפרד מחייהם של אבותינו,
והן זכו למקום של כבוד גם בִּשדה הלשון. כך למשל לשוננו מבחינה בין שלל פעולות הקשורות לאסיף.
קָצַר - לחיטה ושעורה
בָּצַר - לענבים
קָטַף - כללי יותר
קָצַר, בָּצַר וקָטַף מציינים ביסודם חיתוך.
אָרָה - איסוף דומה ללִקֵּט המציין איסוף של פרטים, ובכלל זה של פֵּרות וּתבואה.
פעלים נוספים לִקטיף הפרות ירשנו מלשון חכמים:
אורין - בתאנים
גודרין - בתמרים
בוצרין - בענבים
מוסקין - בזיתים
הפעלים בָּצַר ואָרָה משמשים כאמור עוד בתנ"ך,
בספרות חז"ל:
אָרָה - לִקטיף התאנים.
גָּדַר וגָדַד - קטיף התמרים,
מָסַק - קטיף זיתים מן הענף בתנועת משיכה,
נִקּוּף – קטיף של זיתים הנעשה בחביטה.
פעולה זו קרויה בדומה לצירוף המקראי נֹקֶף זַיִת
לרוב הפעולות החקלאיות
הקשורות באסיף יש שם פעולה במשקל פָּעִיל: אָסִיף, בָּצִיר, קָצִיר (מן התנ"ך),
מָסִיק (מלשון חכמים), קָטִיף, גָּדִיד (בלשון ימינו).
במשקל זה שקולות עוד פעולות חקלאיות: חָרִישׁ, זָמִיר (מן המקרא),
עָדִיר (פעולת העידור, מלשון חכמים),
ושמות אחרים הקשורים לחקלאות: אָבִיב, גָּדִישׁ, סָפִיחַ, עָמִיר, לָקִישׁ (עונת הזריעה המאוחרת).
פעולות אסיף שנעשות על ידי מכונות:
קַטֶּפֶת - מכונה לקטיף כותנה
מַקְצֵרָה - מכונה לקציר מספוא וכדומה.
קְצַרְדָּשׁ (קומביין) - מכונה המשלבת קציר ודיש של הדגן.
את הכתבה המלאה ניתן למצוא:
http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/MillimVeGilgulehen/Pages/oct2011.aspx
נו,
הצלחתם לספור כמה?
כמה מילים מתארות, אסיף או קטיף?
איך אומרים? (מתוך האקדמיה ללשון)
1. מה (כנראה) משמעות הצירוף 'ראש השנה' בתנ"ך?
הרחבה: מקור הצירוף בספר יחזקאל: "בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ…", וההסבר הפשוט ביותר הוא שהכוונה ליום העשירי של החודש הראשון בשנה. לפי חז"ל "ראש השנה" כאן הוא כינוי ליום הכיפורים של שנת היובל.
2. מה משמעות שם החודש תִּשְׁרֵי?
הרחבה: שמות חודשי השנה העברית המשמשים בימינו הם שמות החודשים בלוח השנה הבבלי, וגולי בבל הם שהכניסו אותם אל התרבות העברית. השורש שׁר"י במשמע התחלה מוכר גם מן הארמית, למשל בפיוט הידוע 'אקדמות': "אקדמות מלין ושריות שותא" – 'ראשית מילים ופתיחת שיח'.
3. איזה שם עברי וכנעני קדום של חודש תשרי מתועד בתנ"ך?
הרחבה: הכינוי 'ירח האתנים' נזכר בספר מלכים א: "וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כׇּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי", והוא מוכר גם מכתובות פניקיות.
ירח בול הוא שמו הקדום של חודש מרחשוון, ירח זיו – של חודש אייר. וירח בן יומו? זה בכלל שם של טעם נדיר מטעמי המקרא…
4. איזו עונה מציינת המילה סתיו בתנ"ך?
הרחבה: בשיר השירים נאמר: ״כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ". בלשונות אחיות לעברית מילים קרובות ל'סתיו' משמען 'חורף', וזה גם מתאים יותר לפסוק העוסק בסוף עונת הגשמים ולא בראשיתה. נראה שרק באמצע המאה ה־19 קיבלה המילה סתיו את משמעה המוכר לנו כיום – עונת המעבר שבין הקיץ לחורף.
5. הציפור המזוהה עם הסתיו ועם ראשית השנה היא כמובן הנחליאלי. מי חידש את שמה?
הרחבה: מנדלי מוכר ספרים חידש מילים ומונחים רבים בתחום הטבע והמדעים בחיבורו 'תולדות הטבע' – תרגום של חיבור גרמני ידוע מאת הרולד אוטמר לנץ. שמות עופות נוספים שחידש: ירגזי, עפרוני, סבכי וגִבְּתוֹן.
6. איזה זמן מציין הצירוף 'בפרוס השנה החדשה'?
הרחבה: המילה פְּרוֹס מתועדת בלשון חז"ל והיא מציינת את הזמן שלפי החג. על פי ההסבר המקובל מקורה במילת יחס יוונית שפירושה 'לפני', 'לקראת', 'בכיוון', ויש הקושרים אותה דווקא למילה היוונית פרהסיה במשמעות הכרזה, ובהקשר זה – הכרזה על בוא החג (כמובן גם כן לפני החג). בספרות חז"ל עצמה היו שפירשו זאת מלשון פריסה, חיתוך – במשמעות מחצית החודש הקודמת לחג.
7. איזו מן המילים נרדפת בתנ"ך לשופר?
הרחבה: המילה יוֹבֵל מציינת ביסודה אַיִל. 'קרן היובל' היא 'קרן האַיִל', ומכאן קיבלה המילה יוֹבֵל לבדה את אותה המשמעות, ככתוב: "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" (שמות יט, יג). יש הסוברים שגם המילה שׁוֹפָר ציינה ביסודה את הזָכר שבעיזים או בכבשים, וכי היא קרובה למילה צָפִיר ('צְפִיר עיזים') שמשמעה 'תיש'.
עוגב בתנ"ך – כלי מיתר (ויש הסבורים אבוב), שמינית – כנראה כלי בעל 8 מיתרים.
8. "יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה" – מה פשר הצורה יְהִי?
הרחבה: יִהְיֶה היא צורת העתיד הרגילה של הפועל הָיָה. יְהִי היא צורת עתיד מקוצר (יוסיב) השייכת למערכת הזמנים של לשון המקרא. זו צורה מודלית, המביעה ציווי ("יְהִי אוֹר") או איחול, משאלה וכדומה ("יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ). בעברית בת ימינו היא מוכרת בעיקר מצירופים כבולים כגון לוּ יְהִי, וִיהִי מָה, יְהִי רָצוֹן, יְהִי זִכְרוֹ בָּרוּךְ. בלשון חז"ל רגילה הצורה יְהֵא על דרך הארמית – לרוב היא מחליפה שם את הצורה יִהְיֶה, אך היא עשויה להחליף גם את יְהִי להבעת איחול ומשאלה.
9. "שנה הלכה, שנה באה, אני כפיי ארימה" – מה פשר הצורה אָרִימָה?
הרחבה: כמו צורות העתיד המקוצר, גם צורות העתיד המוארך לקוחות ממערכת הזמנים של לשון המקרא. צורות אלו משמשות בעיקר לזירוז עצמי (קוהורטטיב), לדוגמה: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ", "אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל". צורות כמו 'ארימה' אפשר למצוא בשירים נוספים, למשל: "הבה נגילה… הבה נרננה", "הבה נרימה נס ואבוקה, יחד פה נשירה שיר החנוכה".
10. "בראש השנה, בראש השנה, פרחה עננה ברקיע הסתיו" (נעמי שמר) – מה הייתה כנראה המשמעות המקורית של המילה עֲנָנָה?
הרחבה: באיוב ג, ה נאמר: "יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה". בלשוננו עֲנָנָה נרדפת לעָנָן, אך בספר איוב משמעה כנראה 'גוש עננים', כמו דָּגָה – קבוצת דגים.
11. "בראש השנה, בראש השנה, בראש מתנגנת מנגינה משונה" (עברי לידר) – באיזו משמעות שימשה בעבר המילה מַנְגִּינָה?
הרחבה: מַנְגִּינָה יש בתנ"ך רק פעם אחת, והיא מתפרשת כשיר לעג: "שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה, אֲנִי מַנְגִּינָתָם" (איכה ג, סג). בעיתונות העברית מסוף המאה התשע־עשרה מַנְגִּינָה היא 'קונצרט', 'נגינה' ועוד, אך לבסוף התקבעה בה המשמעות לחן, מלודיה.
12. "כי ידוע הרי שחודש תשרי זהו חודש מאוד חגיגי" (דתיה בן־דור) – מה מקור המילה חגיגי?
הרחבה: במילון העברי הגדול של אליעזר בן־יהודה אפשר לראות ליד המילה חֲגִיגִי את הסימן המיוחד שבו הוא ציין מילים שחידש בעצמו.
13. המזל של חודש תשרי הוא מאזניים – מה הקשר בין המילים מֹאזְנַיִם ואָזְנַיִם?
הרחבה: בעברית שתי המילים נראות שייכות לאותו השורש, אך מן הערבית והארמית עולה שמדובר בשורשים שונים. בערבית אֹזֶן היא אֻדְ'ן (أُذْن) ובארמית אֻדְנָא, ואילו המקבילה הערבית של מֹאזְנַיִם היא מִיזַאן (مِيزَان) בז' רגילה, וכך גם בארמית: מוֹזְנָוָן, מוֹזְנַיָּא. מכאן שהאות ז באוזן והאות ז במאזניים לא הגיעו מאותו מקור. ההשוואה לערבית ולארמית מלמדת גם כי השורש המקורי של 'מאזניים' היה וז"ן – שורש שעניינו שקילה המשמש בערבית גם בימינו. אלא שכבר בתקופה קדומה קשרו הדוברים את המאזניים לאוזניים, ועל כן החלו לכתוב את המילה בא' במקום בו'.
14. מהי דִּבְשִׁית?
הרחבה: את המילה דִּבְשִׁית חידשה האקדמיה ללשון העברית בשנת תשע"א (2011), ואיתה חודשה המילה דִּבְשׁוֹן – מקלון להוצאת דבש בעל ראש מעוגל ומחורץ.
15. לקישוט שולחן החג אפשר להשתמש בראנר. מהי החלופה העברית של ראנר?
הרחבה: שבילה היא מפה ארוכה וצרה, כעין שביל, ששמים על המפה הגדולה לאורך השולחן. המילה כלולה ברשימת המונחים "תבשילים וכלי בישול" שפרסם ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913), ועל פי עדותו של אליעזר בן־יהודה היא נהגה בלשון הדיבור בתקופתו.
16. מה נוכל להגיש לשולחן במָגֵס?
הרחבה: מגס הוא קערה עמוקה להגשת מרק לשולחן. המילה נשאלה ללשוננו בתקופת חז"ל מן היוונית (magis = קערה). המילה מגס נקבעה במילון למונחי המטבח של ועד הלשון משנת תרצ"ח, ובגרסה 'מָגוֹס' ברשימה "תבשילים וכלי בישול" משנת תרע"ג (1913).
17. מה נוכל לאחל לקבוצת נשים?
הרחבה: הצורות המיוחדות לנקבה רבות בסיומת ־נָה היו סדירות בלשון המקרא הקלסית (בתורה ובנביאים), אך כבר בספרי המקרא המאוחרים יש עדויות לשימוש בצורת הזכר גם לנשים, כגון במגילת אסתר: "וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן", וכך רגיל בלשון חכמים. לכן אפשר לומר גם לנשים "תִּכָּתְבוּ וְתֵחָתֵמוּ" (תֵּחָתֵמוּ צורת הפסק של תֵּחָתְמוּ להוספת חגיגיות). אשר לצורות כגון תִּכָּתֵבְנָה, תֵּחָתֵמְנָה בצירי לעומת תִּכָּתַבְנָה, תֵּחָתַמְנָה בפתח – לפי קביעת האקדמיה שתי האפשרויות תקניות.
18. שנה טובה ומתוקה! מה מיוחד בניקוד הצורה מְתוּקָה?
הרחבה: על פי רוב תנועת o המשתנה בנטיות לתנועת u מעידה על חולם חסר בצורה היסודית ועל קיבוץ ואחריו דגש בנטיות, למשל: דֹּב דֻּבָּה, חֹק חֻקִּים, כָּחֹל כְּחֻלָּה, עָמֹק עֲמֻקִּים ועוד רבים. לעומת זאת במילה מָתוֹק יש חולם מלא ובנטייה יש שורוק: מְתוּקָה, מְתוּקִים, מְתוּקוֹת. כך גם בנטיות המילים מָגוֹר ומָנוֹס (שלושתן מן המקרא).
יום כ"א בטבת - יום "הלשון העברית"
ביום ה"לשון העברית", תלמידי ועדת הלשון הפעילו את תלמידי בית הספר
בפעילויות מגוונות המתאימות לכל כיתה, כגון: הכנת סימניות ובולים,
תפזורות, אוצר מילים, מידע על אליעזר בין יהודה ומילים שהוא המציא ועוד...
מצורפות תמונות:
מי המציא את המילה חנוכייה?
את המילה חנוכייה הגתה כנראה חמדה בן יהודה, והיא פורסמה בשנת 1897 בעיתון "הצבי"
שכתב אליעזר בן יהודה, קודם לכן נקראה מנורת חנוכה. המילה לא מופיעה במילונו של בן יהודה
(לשוננו לעם כד, עמ` 98).
גלגולה של חנוכייה
משערים שהחנוכיות הראשונות היו בנויות מנרות בודדים שניצבו בשורה זה לצד זה.
בחפירות ארכיאולוגיות נמצא כלי חרס נמוך ובו בית קיבול לשמן ושמונה פיות המיועדים
לפתילות. מאוחר יותר התפתחה חנוכייה המזכירה בצורתה את צורת המנורה;
חנוכייה בעלת בסיס וציר מרכזי שממנו יוצאים שמונה קנים:
ארבעה מצדו הימני וארבעה מצדו השמאלי.
כבר בתלמוד הוזכר שבשעת סכנה מכניסים את החנוכיות לתוך הבית,
בדרך כלל כשהן תלויות על הקיר, וכתוצאה מכך התפתחה חנוכייה בעלת דופן אחורית.
לרוב עוצבה הדופן כמשולש המזכיר בצורתו שער או קיר של בית כנסת.
את החנוכייה ניתן היה להניח על מצע אנכי ואף לתלות על הקיר.
על פי דיני חנוכייה כשרה על הנרות לעמוד בשורה ישרה.
כמו כן בין נר לנר חייב להישמר מרווח שימנע מן השלהבות להתחבר זו לזו לכדי
שלהבת אחד גדולה. אם החנוכייה מיועדת לנרות שעווה, בין נר לנר חייב להישמר
מרווח שימנע מן השלהבות להמֵס את הנרות.
את החנוכייה מדליקים בעזרת השמש. כדי להבחין את השמש מן הנרות האחרים,
יש שקנהו גבוה יותר מן הקנים האחרים, ויש שקנהו נבדל בצורתו.
ישנן חנוכיות שלהן שני קנים נוספים, ובסך הכול עשרה קנים.
בחנוכה משמש רק אחד מהם כשמש,
ואילו במהלך השנה מדליקים בשני הקנים נרות שבת.
מתוך: אתר משרד החינוך
על הסביבון
משחק הסביבון הוא עתיק יומין והוא היה נפוץ בקרב עמים קדמוניים כמו הבבלים,
המצרים היוונים והרומאים.
לשאלת מקורו של משחק הסביבון תשובות אחדות:
יש הטוענים כי מקורו של המשחק בתקופת בית שני.
בימי גזרות אנטיוכוס נתנו לילדים סביבונים כדי שישחקו
בהם בכל עת שבה נראו יוונים מתקרבים. על פי סברה זו מטרת המשחק
בסביבון הייתה להסוות את לימודי התורה.
יש הטוענים כי המשחק בסביבון הוא גלגול של משחק הימורים גרמני שבו
שיחקו יהודים רבים ואף הפסידו כספים. על סביבון ההימורים היו חרותות ארבע
אותיות: N, G, H, S. האות Nפירושה "נִּישְׁט" - לא זכית בכלום; האות Gפירושה "גַנְץ" -
זכית בכל הכסף; האותH פירושה "הַלְבְּ" - זכית במחצית מן הכסף;
והאות Sפירושה "שְׁטֶל" - המתן תור אחד.
יש הטוענים שארבע האותיות שעל הסביבון הן ראשי תיבות
של המילים נשיא גדול היה שמעון, ושהכוונה היא לשמעון החשמונאי.
חכמי התורה, שהתנגדו למשחקי הימורים, ניסו למנוע את משחק הסביבון,
ומשראו שאין באפשרותם לעשות זאת, הפכו אותו למשחק געגועים לארץ.
האותיות שעל פאות הסביבון הן ראשי תיבות של המשפט: נס גדול היה שם.
המילה "שם" מציינת את הכמיהה לארץ. בארץ ישראל החליפה את "שם" המילה "פה".
סביבון אחד ושמות לו רבים
עד לפני כשבעים שנה לא היה לסביבון שם עברי מוסכם,
והכינוי "סביבון" לא היה ידוע.
הסביבון נקרא בשמות רבים:
דרידל - בפי יהודי מזרח אירופה שדיברו יידיש.
מגדל עוז- כך נקרא הסביבון בספר תקופת החגים שבו מתואר חג החנוכה:
"ונערי החדר משחקים במגדל עוז מוצק עשוי בדיל או עופרת".
חזרזר - בספרו בימים ההם כתב מנדלי מוכר ספרים: "בליל חנוכה הקטנים
מגלגלים על השולחן את החזרזר, הוא כדור עופרת".
כרכר- המשורר ח"נ ביאליק כתב בשירו הידוע:
"מורי הביא כרכר לי
כרכר עופרת יצוקה
יודעים אתם לכבוד מה?
לכבוד החנוכה"
סבסב - אברהם אברונין, המורה ללשון, המציא את השם סבסב.
גלגילון- כינוי שבו השתמש הסופר יעקב שטיינברג.
פרפרה - מילה שציין יהודה גור במילונו, כנראה בהשפעת המילה הערבית
"פורפרה" שהיא אף שם של משחק.
מתוך: אתר משרד החינוך
