מי המציא את המילה חנוכייה?
את המילה חנוכייה הגתה כנראה חמדה בן יהודה, והיא פורסמה בשנת 1897 בעיתון "הצבי"
שכתב אליעזר בן יהודה, קודם לכן נקראה מנורת חנוכה. המילה לא מופיעה במילונו של בן יהודה
(לשוננו לעם כד, עמ` 98).
גלגולה של חנוכייה
משערים שהחנוכיות הראשונות היו בנויות מנרות בודדים שניצבו בשורה זה לצד זה.
בחפירות ארכיאולוגיות נמצא כלי חרס נמוך ובו בית קיבול לשמן ושמונה פיות המיועדים
לפתילות. מאוחר יותר התפתחה חנוכייה המזכירה בצורתה את צורת המנורה;
חנוכייה בעלת בסיס וציר מרכזי שממנו יוצאים שמונה קנים:
ארבעה מצדו הימני וארבעה מצדו השמאלי.
כבר בתלמוד הוזכר שבשעת סכנה מכניסים את החנוכיות לתוך הבית,
בדרך כלל כשהן תלויות על הקיר, וכתוצאה מכך התפתחה חנוכייה בעלת דופן אחורית.
לרוב עוצבה הדופן כמשולש המזכיר בצורתו שער או קיר של בית כנסת.
את החנוכייה ניתן היה להניח על מצע אנכי ואף לתלות על הקיר.
על פי דיני חנוכייה כשרה על הנרות לעמוד בשורה ישרה.
כמו כן בין נר לנר חייב להישמר מרווח שימנע מן השלהבות להתחבר זו לזו לכדי
שלהבת אחד גדולה. אם החנוכייה מיועדת לנרות שעווה, בין נר לנר חייב להישמר
מרווח שימנע מן השלהבות להמֵס את הנרות.
את החנוכייה מדליקים בעזרת השמש. כדי להבחין את השמש מן הנרות האחרים,
יש שקנהו גבוה יותר מן הקנים האחרים, ויש שקנהו נבדל בצורתו.
ישנן חנוכיות שלהן שני קנים נוספים, ובסך הכול עשרה קנים.
בחנוכה משמש רק אחד מהם כשמש,
ואילו במהלך השנה מדליקים בשני הקנים נרות שבת.
מתוך: אתר משרד החינוך
