ה"שיעורים" שלמדתי בבית הספר
שק תולעים
חברה מורה סיפרה לי,
באחד הימים שהיו ב"גן כרמית" בשיעורי חקלאות,
כל תלמיד בכיתה קיבל שק לקטיף קישואים ותפוחי אדמה טריים.
המורה לחקלאות, שאל מי קוטף קישואים למחנכת,
בזמן שזו (המחנכת) מדלגת מקבוצה לקבוצה כדי לתעד, לצלם ולשלוח להורים
תמונות מהחוויה בגן, וכדי לבדוק שהכל בסדר,
אחת התלמידות דנה התנדבה.
בתום הקטיף הגישה דנה למורה את השקית.
זו שמה אותה על הספסל והפעילות המשיכה.
קמה מאיה, אחת מתלמידות הכיתה וזרקה אבן לשקית
והתחילה לצחוק.
כולן התחילו לצחוק.
המורה התבוננה בשק וראתה אבנים, קישואים רקובים
עם תולעים, ותפוח אדמה אחד, שהוצאה תכולתו ובמקומה שמו אבנים.
מה רבה הייתה ההשפלה והאכזבה שחשה המורה, כשאלה צוחקות.
נזכרה המורה, בימים בהן כל אחת בנפרד לא הגיעה לכיתה
והיא מיד התעניינה לשלומן.
נזכרה על השיחות עם האמהות עד השעות הקטנות וכן בחגים והכל כדי לעזור להן.
נזכרה איך מדי בוקר היא שואלת את הבנות מה שלומן, איך הן מרגישות,
וחשבה בליבה, עד כמה היא השקיעה ומשקיעה בהן ועל היחס שקיבלה.
חשה את האכזבה מפלחת את ליבה.
היא לקחה לצד את דנה ואמרה לה בשקט
עד כמה שהיא מופתעת, מאוכזבת ומושפלת מהמעשה.
זו "התנצלה" ואמרה, שזו לא היא אלא מאיה.
חשבה בליבה המורה: הצלחתי בנוסף לחינוך לערכים וכבוד למבוגר,
גם לחנך ל"לקיחת אחריות".
הרי היא זו שהתנדבה להביא את שק הירקות.
