לְמָה אֶתְחַפֵּשׂ / נתן יונתן*
לְמָה אֶתְחַפֵּשׂ בְּפוּרִים עוֹד אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.
אוּלַי שִׁלְגִּיָּה אוֹ גַּמָּד מִשִּׁבְעַת גַּמָּדֶיהָ?
אוֹ אוּלַי הַנָּסִיךְ הַיָּפֶה שֶׁנָּשַׁק לִשְׂפָתֶיהָ?
אוֹ אוּלַי סְתָם מִין פֵיָה כָּזֹאת שֶׁכֹּחָהּ בִּכְשָׁפֶיהָ?
לַנַּגָּן הָעִוֵּר אֶתְחַפֵּשׂ, הַתּוֹעֶה עַל הַנֵּבֶל,
לְלֵיצָן הָרוֹקֵד בְּאַחְרִית־כֹּחוֹתָיו עַל הַחֶבֶל,
לְפַסָּל אֶתְחַפֵּשׂ, שֶׁיָּדָיו אוֹהֲבוֹת אֶת הָאֶבֶן…
לְפַיְטָן, שֶׁעָבְרָה שְׁעַת־חֲצוֹת וְיָדוֹ עוֹד כּוֹתֶבֶת…
לְדָוִד שֶׁהִכָּה אֶת גָּלְיַת בְּחַלּוּק מִן הַנַּחַל.
לְשִׁמְשׁוֹן שֶׁאָהַב אֶת דְּלִילָה וְהָרַג אֶת הַשַּׁחַל.
אוֹ לְרוֹבִּינְזוֹן קְרוּזוֹ עַל אִי הַבְּדִידוּת אוֹ… לָעֶבֶד
דּוֹד תּוֹם הֶעָצוּב, הַשּׁוֹכֵב בִּצְרִיפוֹ עַל הַתֶּבֶן.
אֶתְחַפֵּשׂ לְכוֹרֶה פֶּחָמִים שֶׁאֵינֶנּוּ בָּטוּחַ
אִם תָּמִיד יִשָּׁאֵר הַמִּכְרֶה שֶׁלְּמַעְלָה פָּתוּחַ.
אוֹ… טַיַּס סִילוֹנִים הַקּוֹרֵעַ אֶת כְּחוֹל הַשָּׁמַיִם.
אוֹ סַפָּן שֶׁעַד מָוֶת אוֹהֵב אֶת הָאוֹר וְהַמַּיִם!
אוֹ אוּלַי אֶתְחַפֵּשׂ לְמַלְכָּה אַכְזָרִית וְנוֹכֶלֶת
אוֹ אֶלְבַּשׁ בִּגְדֵי עֹנִי קְרוּעִים וְאֶהְיֶה לְרוֹכֶלֶת,
אוֹ יַלְדָּה עִם פְּרָחִים,
אוֹ דַּיָּג הַמַּשְׁלִיךְ לִפְנוֹת עֶרֶב
עוֹד חַכָּה אַחְרוֹנָה אֶל תַּחְתִּית הַמְּצוּלָה הַסּוֹעֶרֶת…
לוּ יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת כָּל זֶה יַחַד, לִהְיוֹת כָּל זֶה יַחַד!
הַדַּיָּג, הַפַּיְטָן. הַכּוֹרֶה, הַיַּלְדָּה הַפּוֹרַחַת
הַטַּיָּס, הַלֵּיצָן, שִׁלְגִּיָּה וְשִׁבְעַת גַּמָּדֶיהָ…
אַךְ לְמָה אֶתְחַפֵּשׂ בְּפוּרִים עוֹד אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.
*פורסם לראשונה בקובץ שירים לבני הנעורים "שירי עפר ורוח", הוצאת פועלים 1965
.jpeg)
