צמידים מחוטי מתכת

הכנת צמידים

 

הכנת שלט - הופ - תקווה

 

יום המשפחה - יצירה

הכנת שלט - ברכת הבית 

פעילות נוספת - חוברת ברכות לכל בני המשפחה

פעילות נוספת - הכנת תגיות עם ברכה

יום הקרואסון הבינלאומי - 30.1.21

חגיגה למאפה הכי צרפתי שהוא בכלל לא צרפתי

ב-30 בינואר כל שנה חוגגים את יום הקרואסון הבינלאומי. אבל לא רבים יודעים שהמאפה

הצרפתי המפורסם הזה, שביקור בפריז הוא לא חופשה בלי לפחות קרואסון או שניים,
בכלל לא הומצא בצרפת! מסתבר שהקרואסון הצרפתי המוכר לנו הוא גלגול של מאפה ה-Kipferl האוסטרי. האגדה מספרת שהקיפפרל, מאפה בצורת חצי סהר, הומצא כדי לחגוג את הניצחון על החיילים העותמאנים שהגיעו לכבוש את העיר, בסוף המאה ה-17. 

לכן זו הצורה שנבחרה, שמחקה את חצי הסהר על הדגל הטורקי,
ומכאן גם השם – Croissant – שהוא 'חצי סהר' בצרפתית.
אגדה נוספת מסבירה כיצד הגיע הקרואסון מאוסטריה לצרפת – כשמארי אנטואנט,
האוסטרית במקור, הגיעה לצרפת, היא ביקשה
שייאפו בשבילה את המאפה שהיא אוהבת מהבית.

אבל האמת היא שנראו עדויות לקיפפרל באוסטריה הרבה לפני המאה ה-17,
ולצרפת הוא ככל הנראה הגיע עם יזם אוסטרי בשם אוגוסט זאנג,
שהגיע לפריז ופתח מאפייה וינאית לקראת שנת 1840,
והוא האופה שאנחנו חייבים לו על כל הטוב הזה,
וכנראה גם על כל הגרסאות לקרואסון שהתפתחו מאז.
אבל זה לא באמת משנה מי המציא או לא המציא אותו,
אנחנו את יום הקרואסון הבינלאומי הזה נחגוג עם קרואסון שוקולד עסיסי.

עוד עיצובים שלי בקנבה

עוד עיצובים שהכנתי בקנבה

יום הזברה 31.1.21

יום הזברה

לכבוד יום הזברה, קבלו כמה עובדות עליה:

מוצאה של הזברה הוא יבשת אפריקה.

הזברה היא שחורה עם פסים לבנים.

הצאצא של זברה וחמור נקרא: זברואיד. כל הכלאה בין זברה לסוס
מסוג אחר נקראת זברואיד. באנגלית נקרא השילוב בין זברה לחמור: Zonkie.

הזברות אחראיות לפציעות של עובדי גני חיות בארה"ב יותר מכל חיה אחרת.

אם זברה מותקפת, כל המשפחה שלה תבוא להגנתה ותקיף את
הזברה הפצועה במטרה לגרש את הטורפים.

יענים וזברות חיים לעתים קרובות ביחד כדי להגן אחד על השני מפני טורפים.
היען יכול לראות טוב יותר והזברה יכולה לשמוע או להריח סכנה טוב יותר.

בשנת 2009 שתי זברות מתו מרעב בגן חיות ברשות הפלסטינית
והחליפו אותן בחמורים צבועים בפסים שחורים ולבנים.

אנשים משלמים אלפי דולרים כדי לצוד זברות וחיות בר אפריקאיות אחרות בחוות גדולות בטקסס.

בעבר ניסו לביית זברות, אבל הפסיקו. הזברות הן לא צפויות ועלולות לתקוף בני אדם.

לכל זברה יש פסים בתבנית ייחודית לה. מדענים יכולים לזהות זברות
על ידי "סריקה" של הפסים שלהן כמו ברקוד.

מומחים לבעלי חיים מאמינים שהתבנית של הפסים נועדה לבלבל ולהרתיע
 זבובי צה צה מלנחות על הזברות. הזבובים נמשכים למשטחים כהים
ומוצקים ולכן הם מעדיפים להימנע מהפסים של הזברות שמתעתעים בהם.

כבר מהלידה הרגליים של הסייח של הזברה הן כמו של מבוגר.
20 דקות לאחר הלידה, הזברה כבר יכולה להשתמש ברגליים
שלה כדי לרוץ ולברוח מטורפים.

הרגליים האחוריות של הזברה כל כך חזקות, שהן יכולות לשבור
את הלסת של הטורף בבעיטה, כמו אריה למשל. הן גם יכולות
לרוץ במהירות של כמעט 40 קמ"ש.

השיר: מי יודע מדוע ולמה/ ע. הלל

המידע מתוך אתר ימים מיוחדים

לקראת כתיבת התעודות - הינך או אתה?

עם כתיבת התעודות,
 עולה הסוגיה איך לכתוב את ההערכות התעודה.

הינך או אתה?

הינך- הנה אתה

בלשון ימינו, ובייחוד בלשון הכתובה, רווח למדי השימוש בנטיותיה של המילה 

הִנֵּה בתפקיד אוגד: "התובעת הינהּ מנכ"לית החברה", 

"התפוז הינו פרי חורף מובהק", 

"בול זה הינו נדיר ביותר". 

שימוש זה הוא הגבהה מלאכותית של הסגנון שלא לצורך ושלא כהלכה,

 והוא אינו עולה בקנה אחד עם שימושיה של המילה הִנֵּה בעברית הקלסית. 

במקומו מומלץ לנקוט את כינויי הגוף: 

"התובעת היא מנכ"לית החברה", 

"התפוז הוא פרי חורף מובהק", 

ולעיתים אין צורך באוגד כלל, כגון "בול זה נדיר ביותר".

המילה הינה רגילה מאוד בלשוננו עוד מימי המקרא. ביסודה היא משמשת לרמיזה, להצבעה ולהדגשה, ולעיתים קרובות היא באה בפתיחת משפט כדי לעורר תשומת לב: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים" (שמואל א ב, לא ועוד),

היא משמשת להדגשת נושא המשפט: "הִנָּךְ יָפָה, רַעְיָתִי" (שיר השירים א, טו) – אכן את יפה; 

בימינו מומלץ לשמור את השימוש בנטיותיה של המילה הִנֵּה רק להקשרים שבהם יש צורך אמיתי בהדגשה, למשל בפתיחת משפטים חגיגיים כגון "הינני מכריז", "הינכם מוזמנים לטקס הממלכתי". בשאר ההקשרים ננקוט את כינויי הגוף הרגילים – הן בדיבור הן בכתיבה.

הערה: על פי כללי הכתיב המלא החדשים המילה הינה נכתבת ביו"ד, וכך גם בנטיות: הינני, הינם וכו'.

(מתוך: אתר האקדמיה ללשון)

לקראת כתיבת התעודות- עלייך או עליך?

עליך ועלייך

יש אנשים המתלבטים אם לכתוב 'עליך' או 'עלייך', 'הישגיך' או 'הישגייך' וכדומה.

תשובתנו כי שני הכתיבים נכונים אלא שכל אחד מהם מכוון למין אחר: 'עליך' ו'הישגיך' – ביו"ד אחת – מכוונים לזכר, ואילו 'עלייך' ו'הישגייך' – בשתי יו"דים – מכוונים לנקבה. כך למשל נכתוב לתלמיד "עליך לשפר את הישגיך", ואילו לתלמידה נכתוב "עלייך לשפר את הישגייך".

ההבדל הזה בכתיב נובע מאופן הגיית המילים: עָלֶיךָ, הֶשֵּׂגֶיךָ (לזכר) לעומת עָלַיִךְ, הֶשֵּׂגַיִךְ (לנקבה). בכינוי לזכר (נוכח) היו"ד היא אם קריאה, כלומר היא איננה הגויה: עָלֶיךָ, הֶשֵּׂגֶיךָ. לעומת זאת בכינוי לנקבה (נוכחת) היו"ד היא עיצור הגוי: עָלַיִךְ, הֶשֵּׂגַיִךְ. לפי כללי הכתיב חסר הניקוד כופלים יו"ד עיצורית באמצע מילה, ולכן עלייך, הישגייך בשתי יו"דים.
(מתוך: אתר האקדמיה ללשון)