מצורף קישור למסכות שעיצבתי,
עוד כמה מסכות שהכנתי בעבר
קישור לפיינטרס שלי וליצירות שלי
קרנבל מסכות בונציה
מצורף קישור למסכות שעיצבתי,
עוד כמה מסכות שהכנתי בעבר
קרנבל מסכות בונציה
זה הזמן לסרוג חותלות
סריגת חותלות
התחלתי עם סריגת 32 עמודים על פי הסרטון המצורף,
סריגת חותלות לפי מבנה של שמר צוואר
ממשיכים בסריגה מעגלית 5 שורות
בשורה השישית מוסיפים ע' עמוד ע' וממשיכים בסריגה
כך מעלים עמוד אחד בכל שורה או שתיים בהתאם למבנה ברגל.
אז איך כותבים "דעות שלך" ברבים:
נקבה - דעותייך
בזכר - דעותיך
בהצלחה במחצית הבאה, אריאלה (בלי נקודה)
זכר- הישגיך
נקבה- הישגייך
אשריך - זכר - כל הכבוד ישר כוח
אשרייך - נקבה
העפיפון
הומצא בסין, במאה ה-5 לפני הספירה, על ידי הפילוסופים מוזי ולו באן. עד שנת 549
לספירה העפיפונים היו עשויים מנייר. הם היו משמשים בעיקר לצרכים צבאיים: למדידת
מרחקים, בדיקת הרוח, איתותים ותקשורת. אגדה מספרת שהשתמשו בעפיפונים להטסת ילדים
לצורך ריגול.
בסין
היו את החומרים האידאליים לבניית עפיפונים: בד משי למפרש, ובמבוק גמיש למסגרת.
העפיפונים
הסינים המוקדמים ביותר היו שטוחים ולעתים קרובות מלבניים. הם היו מעוטרים במוטיבים
מיתולוגיים ודמויות מהאגדות.
מסין
הובאו העפיפונים לקמבודיה, תאילנד, הודו, יפן, קוריאה והעולם המערבי.
ההיסטוריה
של יום העפיפונים הבינלאומי
מקורו
של יום העפיפונים הבינלאומי הוא בהודו, במדינת גוג'אראט, שמפורסמת בכמות פסטיבלי
העפיפונים המתקיימים בה מדי שנה. תושבי גוג'אראט מתחילים לייצר את העפיפונים מספר
חודשים מראש, כך שהם יכולים להיות בטוחים שיש מספיק עפיפונים למיליוני האנשים
שמבקרים בה בימי הפסטיבל פסטיבל העפיפונים, הנקרא אוטאריאן בהינדית, חוגג את היום
שבו מסתיים החורף ומתחיל הקיץ על פי לוח השנה ההודי, כמו גם את עונת הקציר הקרובה,
והעפיפונים מסמלים את רוחות האלים המתעוררים משינת החורף העמוקה שלהם. במקור, העפת
עפיפון היה ספורט שמנוהל על ידי משפחת המלוכה והאנשים העשירים מאוד, אבל בשנים
האחרונות זה הפך להיות פסטיבל עבור כל האנשים שבאים מכל רחבי הארץ והעולם כדי לקחת
חלק, במיוחד אנשים מיפן, איטליה, בריטניה, קנדה, ברזיל, אינדונזיה, אוסטרליה, ארה"ב,
מלזיה, סינגפור, צרפת וסין (גם לישראל יש ייצוג בפסטיבל).
ביטויים:
"עפיפונים
עולים לגובה הרב ביותר נגד הרוח – לא עם כיוון הרוח" – וינסטון צ'רצ'יל
מתכון טשולנט חמין
מצרכים
4 בצל
ראש
שום שלם
כוס שעועית, כוס גרגרי חומוס (להשרות יום קודם במים חמים)
8 תפוחי אדמה
בשר: מספר 5 או 6
תבלינים:
כף וחצי אבקת מרק, מלח, פלפל שחור, פפריקה מתוקה, כמון כורכום.
אופן הכנה:
יום לפני משרים את השעועית והחומוס במים
הגפן,
על ענפיה ופירותיה, משמשת בשלל הקשרים במסורת היהודית –
היא נמנית בשבעת המינים
שנשתבחה בם ארץ ישראל ואפשר למצוא אותה גם בין קישוטי הסוכה.
לכבוד החג האקדמיה ללשון, הכנה לכם מילון קצרצר לחלקי הגפן שאולי לא הכרתם.
קְנוֹקֶנֶת היא איבר האחיזה של הגפן – מין ענף דק
ומסתלסל (כמו בצמחים מטפסים אחרים)
הנאחז בחוטי ההדליה או בענפי הגפן האחרים.
שָׂרִיג (ברבים: שָׂרִיגִים) הוא ענף ירוק הנושא את האשכולות או הקנוקנות.
זְמוֹרָה היא שָׂריג גפן (ענף) מעוצה (כלומר מעובה ועֵצי). את רוב הזמורות נוהגים לזמור (כלומר לגזום) לקראת סוף הקיץ. מכאן גם שם הכלי מַזְמֵרָה!
כָּתֵף ונָטֵף הם חלקים באשכול – כתף הוא חלק הדומה לכתף ונטף הוא הקצה התחתון של האשכול.
שִׁזְרָה היא הציר המרכזי והמעובה של האשכול.
זַג הוא שמה של קליפת העֵינָב (גזרו ושמרו
לתשבצים).
קישוטים נוספים לסוכה
יכולים להיות,
מגזרות הנייר.
מגזרת נייר היא אומנות עיצוב וחיתוך נייר שהתפתחה
באופן ייחודי ברחבי העולם ואימצה סגנונות תרבותיים שונים.
מוצאה של אמנות מגזרת הנייר ככל הנראה במזרח הרחוק.
מגזרת הנייר העתיקה ביותר ששרדה היא מעגל סימטרי מהמאה ה-6 שנמצא בשינג'יאנג בסין.
מהמאה ה-8 וה-9 מגזרות נייר החלו לצוץ במערב אסיה ומהמאה ה-16 גם בטורקיה. ובתוך מאה שנה הן יוצרו במרבית מדינות מרכז אירופה.
מגזרות נייר יהודיות הן פריטי אמנות עממית שהיו נפוצים בקהילות יהודיות שונות עד מלחמת העולם השנייה,
ובולטים בהם מגוון מאפיינים סגנוניים שהושאלו מאמנות גבוהה ומאמנות עממית מקומית.
המגזרת היהודית המוקדמת ביותר הידועה היא מספרד מ-1345.
לשיאה הגיעה אמנות זו בקהילות היהודיות של מזרח אירופה במאות ה-19 וה-20.
סגנונן של המגזרות בתקופה זו מכונה, בשל עושרן הרב, "הבארוק היהודי". (מתוך ויקפדיה)
מצורפות תמונות למגזרות שהכנתי,
מקור השם:
השֵם "תשרי" פירושו התחלה במקור, באכדית (Teshritu).
מקור נוסף לשם הוא שמו הבבלי "תשירו" שפירושו: ראשית
ובדומה השם בארמית "תשריתו" , שפירשו התחלה.
חודש תשרי הוא החודש הראשון בשנה לפי הלוח העברי (בשונה מן הלוח הקדום הנזכר בתורה).
זמן ומועד:
מניין הימים בחודש תשרי הוא 30 יום והוא תמיד חל בסתיו, במקביל לחודשים ספטמבר-אוקטובר של השנה האזרחית.
החודש המערבי המקביל לו נקרא "תשרין".
ראש השנה, המציין את תחילתה של שנה חדשה, חל בתאריך א' בתשרי (היום הראשון בחודש הראשון בלוח).
על פי הלוח העברי, היום מתחיל עם שקיעת השמש (או כאשר שלושה כוכבים נגלים בשמים) ולא בחצות הליל.
מן המקורות:
"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן--זִכְרוֹן תְּרוּעָה,
מִקְרָא-קֹדֶש (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק 24 )
בתורה נקרא תשרי "החודש השביעי", שכן הוא שביעי למניין החודשים ליציאת מצרים - מניסן,
והראשון לחודשי השנה "בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זיכרון תרועה מקרא קודש" (ויקרא כג: כד ).
בנביאים נקרא תשרי "ירח האיתנים". בירח האיתנים בחג, הוא החודש השביעי" (מלכים א' ח: 2)
על פי חז"ל, בחודש תשרי ברא אלוהים את העולם ואת איתני הטבע ומכאן גם השם.
ככל הנראה, הסיבה לשם נעוצה בעובדה שבחודש זה מתחילים הנהרות (איתנים) לעלות על גדותיהם.
בלוח החקלאי העברי הקדום – אשר נמצא בחפירות גזר נקרא תשרי "ירח האסיף".
תשרי גם מכונה "מלך החודשים" מפני שחלים בו חגים רבים, ומהיותו חודש מלא של שלושים יום.
חגים ומועדים:
חודש תשרי הוא החודש העברי שבו מתקיים המספר הרב ביותר של חגים, ימי חול המועד וצומות:
ראש השנה, עשרת ימי תשובה, צום גדליה, יום כיפור, סוכות, (שבתוכו גם הושענא רבא), שמיני עצרת ושמחת תורה.
מזל החודש: מאזניים
המאזניים מהווים סמל למאזני הצדק בהם נמדדים ונשקלים המעשים הטובים וחטאי הבריות,
אשר ביום הדין ידונו לכף זכות או לכף חובה. אדם שוקל מעשיו ועושה חשבון נפש (עורך מאזן שנתי).
עוד מסמלים המאזניים, את האיזון בין הלילה והיום (אורך היום ואורך הלילה) החל בתקופה זו.
תופעות טבע:
בחודש תשרי מתאזנים היום והלילה (בחודשי הקיץ היום ארוך יותר מהלילה ובחודשי החורף הלילה ארוך יותר מהיום).
22 בספטמבר - שוויון בין היום ללילה.
בתאריך 22 בספטמבר אורך היום והלילה משתווים, ומרגע זה ואילך הלילות מתארכים והימים מתקצרים.
צלי בקר
המרכיבים (לכ-6-8 סועדים):
נתח צלי כתף (מספר 5) במשקל 2 ק"ג
2 כפות חרדל גרגרים
3 כפות דבש
3 כפות מיץ לימון
1/3 כוס שמן זית
1/2 כפית פלפל שחור גרוס
2 בצלים גדולים
3 גזרים גדולים
1 פלפל אדום
2 ראשי שום
4 כפות שמן
1 קופסת פטריות
1 כוס מים
6 גרגרי פלפל אנגלי
2 עלי דפנה
מלח
אופן ההכנה:
1. השלב הזה הוא לא חובה. הכנת מרינדה.
מערבבים חרדל, דבש, לימון, שמן זית ופלפל שחור. מורחים את הבשר היטב מכל צדדיו ומעסים אותו בתערובת. עוטפים בניילון נצמד,
מניחים בכלי, ומכניסים למקרר לשלוש שעות לפחות עד לילה שלם.
2. קולפים וחותכים את הבצל לטבעות, את הגזר לפרוסות ואת הפלפל לרצועות.
הרבה שום קולפים וקוצצים.
3. בוחרים סיר רחב, בעל מכסה, שיכול להכיל את הנתח בנוחות. מנגבים את הבשר היטב בנייר מגבת.
מחממים שמן וצורבים את הבשר היטב מכל הצדדים עד שהוא שחום היטב. מוציאים את הבשר מהסיר ומניחים בצד.
4. מכניסים לסיר את הבצל, הגזר והפלפלים. מטגנים אותם עד שחלקם מתחילים להשחים קלות. מוסיפים את השום הקצוץ ומטגנים עוד דקה.
5. מחזירים לסיר את הבשר, כשהוא מונח בין הירקות. מוסיפים את השום החצוי, עלי הדפנה וגרגרי הפלפל האנגלי.
יוצקים את המים. גובה הנוזלים צריך להגיע למחצית גובה נתח הבשר. אם חסרים נוזלים, מוסיפים בירה, יין או מים.
6. מכסים את הסיר ומביאים לרתיחה. מעבירים את האש ללהבה קטנה ומבשלים על אש קטנה שלוש שעות. במהלך הבישול הופכים את הנתח פעמיים.
7. בודקים אם הבשר רך: נועצים מזלג במרכז הנתח. כשהבשר מוכן המזלג נכנס ויוצא בקלות. אם צריך, מבשלים עוד חצי שעה.
8. מוציאים את הבשר מהרוטב. טועמים את הרוטב ומוסיפים מלח לפי הצורך. אם הרוטב לא סמיך מספיק, מבשלים אותו ברתיחה בינונית ובמכסה פתוח מספר דקות.
9. כשהבשר והרוטב מתקררים מעט, מעבירים אותם בנפרד למקרר למספר שעות. שמונה, עשר ואף יותר יקלו עליכם את החיתוך.
10. מוציאים את הבשר מהמקרר ובסכין חדה פורסים לפרוסות דקות.
משכיבים את הפרוסות בתבנית כשהן חופפות בחלקן זו לזו. יוצקים מעליהן את הרוטב (שנקרש בינתיים) ומחממים יחד בתנור.
תוספות
הכוונה לתוספות מעשירות טעם לרוטב. בצל, גזר וירקות שורש אחרים יהיו מצוינים.
פטריות מתאימות מאוד לבשר ואפשר להוסיף אותן בתחילת הבישול למיצוי טעמן את הרוטב או כ-40 דקות לפני סיום הבישול
וכך לקבל מהן טעמים להעשרת הרוטב אך לשמור על צורתן. תפוחי אדמה כתוספת להגשה אפשר להוסיף לרוטב כשעה לפני סוף הבישול. כך הם יתרככו אבל לא יתפוררו.
מצורפות תמונות,
זהו
יצע טעים...
אחריות
המילה אַחֲרָיוּת היא מילה מדהימה
כמו כל השפה העברית.
ראשית היא מתחיל ב- א ומסתיימת ב- ת,
והכוונה היא שכשמישהו לוקח אחריות,
היא צריכה להיות כוללת מההתחלה ועד הסוף.
שנית, המילה אחריות היא מילה במשמעות מצטברת, כלומר :
א- הכוונה היא לאני,
קודם כל אני צריך לקחת אחריות על עצמי.
אח- לאחר שלקחתי אחריות על עצמי אני יכול לקחת אחריות על אחי הכוונה למעגל הקרוב אלי.
אחר- השלב הבא הוא לקיחת אחריות על האחר - והכוונה היא לכל אדם.
אחרַי- ברגע שלקחתי אחריות על שלשת המעגלים הראשונים אני יכול להוביל אחרַי.
אחריו- אמונה.
ולבסוף...
אחריות
מה שעוד לומדים מהמילה המדהימה הזו היא שיש חשיבות לסדר:
אדם אינו יכול להיות אחראי על אחר
לפני שהוא אחראי על עצמו.
חג הסוכות נקרא גם חג האסיף
כמה מילים
ישנן בשפה העברית,
המתארות
אסיף או קטיף?
אסיף - פירושו כינוס היבולים לאחסון
לאחר עיבודם הראשוני בגורן (דיש) וביקב (דריכה).
הפעולות החקלאיות היו חלק בלתי נפרד מחייהם של אבותינו,
והן זכו למקום של כבוד גם בִּשדה הלשון. כך למשל לשוננו מבחינה בין שלל פעולות הקשורות לאסיף.
קָצַר - לחיטה ושעורה
בָּצַר - לענבים
קָטַף - כללי יותר
קָצַר, בָּצַר וקָטַף מציינים ביסודם חיתוך.
אָרָה - איסוף דומה ללִקֵּט המציין איסוף של פרטים, ובכלל זה של פֵּרות וּתבואה.
פעלים נוספים לִקטיף הפרות ירשנו מלשון חכמים:
אורין - בתאנים
גודרין - בתמרים
בוצרין - בענבים
מוסקין - בזיתים
הפעלים בָּצַר ואָרָה משמשים כאמור עוד בתנ"ך,
בספרות חז"ל:
אָרָה - לִקטיף התאנים.
גָּדַר וגָדַד - קטיף התמרים,
מָסַק - קטיף זיתים מן הענף בתנועת משיכה,
נִקּוּף – קטיף של זיתים הנעשה בחביטה.
פעולה זו קרויה בדומה לצירוף המקראי נֹקֶף זַיִת
לרוב הפעולות החקלאיות
הקשורות באסיף יש שם פעולה במשקל פָּעִיל: אָסִיף, בָּצִיר, קָצִיר (מן התנ"ך),
מָסִיק (מלשון חכמים), קָטִיף, גָּדִיד (בלשון ימינו).
במשקל זה שקולות עוד פעולות חקלאיות: חָרִישׁ, זָמִיר (מן המקרא),
עָדִיר (פעולת העידור, מלשון חכמים),
ושמות אחרים הקשורים לחקלאות: אָבִיב, גָּדִישׁ, סָפִיחַ, עָמִיר, לָקִישׁ (עונת הזריעה המאוחרת).
פעולות אסיף שנעשות על ידי מכונות:
קַטֶּפֶת - מכונה לקטיף כותנה
מַקְצֵרָה - מכונה לקציר מספוא וכדומה.
קְצַרְדָּשׁ (קומביין) - מכונה המשלבת קציר ודיש של הדגן.
את הכתבה המלאה ניתן למצוא:
http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/MillimVeGilgulehen/Pages/oct2011.aspx
נו,
הצלחתם לספור כמה?
כמה מילים מתארות, אסיף או קטיף?